<h1>ספר אהל מועד שער התפילה דרך שלישי</h1>
<h2>דף ו:</h2>
המתפלל ופניו מוחזרין לבהכ"נ נקרא רשע, ואע"פ שמחזיר פניו לבהכ"נ צריך ליזהר שלא יהיו פניו מוחזרות מא"י. וצריך לפתוח חלונות כנגד ירושלים כדי להתפלל כנגדן שנא' וכוין פתיחן ליה בעיליתיה נגד ירושלם, היה עומד בא"י יחזיר פניו כנגד ירושלים היה עומד בירושלים יחזיר פניו כנגד בהמ"ק. מי שאינו יכול לכוין הרוחות יכוין לבו לאביו שבשמים.
<h2>דף ח:</h2>
לתפילה ולתפילין אסור להשיא משאוי של ד' קבין, היה פחות מכאן מפשילו לאחוריו ומתפלל, לא יאחז אדם תפילין בידו וס"ת בזרועו וסכין וקערה ומעות וכיוצא בהם בשעה שמתפלל, והטעם מפני שאין דעתו מיושבת עליו בתפילה שבכולן לבו טרוד עליהן שמא יפלו מידו, אבל מתפלל הוא ולולבו בידו בחג מפני שהוא מצות היום.
<h2>דף י:</h2>
המתפלל לא יעמוד במקום גבוה שאין גבהות לפני המקום, ואומר הר"מ שלא אסרו אלא מקום גבוה ג' טפחים, ואומר רי"ג שאם כונתו להשמיע תפילתו לציבור מותר אפי' בכסא, ובנין גבוה שהוא ד' על ד' מותר להתפלל בו שהרי הוא כעליה או כבית, ובכולן אם יכול לרדת למטה טוב הוא שירד ויתפלל למטה, האומנין שהיו בכותל או באילן יורדין להתפלל ואחר חוזרין למלאכתן, וצריך כל אדם לקבוע לו מקום מיוחד ידוע לתפילתו.
אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפילת השחר, בד"א שלא יתחיל לאחר שעלה ע"ה אבל אם התחיל קודם לכן אינו צריך להפסיק, וכן מפורש בתוס'. והצריך לטעום קודם תפילת מוסף טועם, וכן קודם שיתפלל שאר תפילות אע"פ שהגיע זמנן מותר לו לטעום אפי' טעימה שיש בה כדי לסעוד הלב, אבל התחלת סעודת קבע אפי' סעודה קטנה אסורה קודם שיתפלל משהגיע הזמן שמא ימשך בסעודה ויעבור הזמן, וכן אסור להתחיל קודם שיתפלל בכל אותן מלאכות שאסרו להתחיל בהן קודם שיקרא ק"ש, והם תספורת מרחץ ודין והפוך בעורות לעבדן שמא ימשך בהן עד שיעבור התפילה, ודוקא בדברים אלו דלא אפשר למפסק בהו וכן באכילה דהוי ליה צערא למפסק אבל שאר הדברים הרשות בידו להתחיל, ומאימתי התחלת תספורת משיניח על ברכיו מעפורת של ספרים והתחלת מרחץ משיפשוט מעפרתו ממנו והתחלת דין משיתעטפו הדיינין והתחלת בורסקי משיקשור בין כתפיו והתחלת אכילה משיטול ידיו ולבני בבל משיתיר חגורו, ואומר הר"ע שמותר להסתפר ולהכנס למרחץ סמוך לשחרית שלא גזרו אלא סמוך למנחה שהוא דבר מצוי ע"כ, ואין נראה כן דעת הפוסקים. בכל הדברים שאסרו להתחיל קודם שיתפלל אם התחיל אינו מפסיק לתפילה כל שיראה לו שעדיין יש שהות ביום להתפלל ואפי' הגיע זמן מנחה קטנה, בד"א בשאר תפילות אבל בתפי' ערבית החמירו מטעם שבשאר תפילות קבוע להם זמן וירא ולא יבא לפשוע אבל בתפילת ערבית שכל הלילה זמן תפילה הוא אינו ירא ושמא יפשע, ועוד טעם למה אינו מפסיק באכילה משום שבשעות מנחה לא שכיח שכרות שאין דרך להשתכר מבע"י ולפיכך יגמור סעודתו ויתפלל, אבל תפי' ערבית הואיל ששכרות מצוי בלילה אם התחיל באכילה או בא' מן המלאכות הנזכרות אחר שהגיע זמן תפי' ערבית צריך להפסיק. ודוקא בתפי' שהיא מדרבנן לא הצריכו להפסיק אם יש שהות, ביום אבל במצות מן התורה כגון בלולב ושופר ופרשה ראשונה של ק"ש מפסיק ואפילו יש שהות ביום. העוסק בצרכי רבים הרי הוא כעוסק בתורה. ומפסיקין אפי' מד"ת בין לק"ש בין לתפילה אם אין שהות ביום, אבל אם יש שהות ביום אינו צריך אע"פ שהגיע זמן התפילה. ואנו הואיל ואנו מפסיקין תורתנו לאומנותנו כ"ש שנפסיק לתפילה. ופסקו הגאונים רי"א והרמב"ן ורבינו יונה שאפי' בתספורת שלנו ובסעודה קטנה ואפי' סמוך למנחה קטנה אין מתחילין ואם התחילו אין מפסיקין ואפי' הגיע זמן מנחה קטנה, והרבה מן המפרשים אומרים דתספורת שלנו וסעודה קטנה מותר להתחיל סמוך למנחה גדולה. ורבינו יצחק הכריע לאסור בסעודה גדולה ממנחה גדולה ובסעודה קטנה ממנחה קטנה. והכל מודים דאפי' התחיל אחר זמן מנחה קטנה אינו מפסיק אע"פ שהתחיל בזמן החיוב דכיון שקבוע לה זמן לא אתי למפשע, אבל לתפי' ערבית מפסיק אם התחיל באלו הדברים לאחר שהגיע זמן כמו שנתבאר.
<h2>דף כג.</h2>
מי שהוא צריך (כלל) לנקביו אל יתפלל, נתעורר לנקביו בעודו מתפלל אם יכול לעמוד עצמו עד פרסה אין תפילתו תועבה וא"צ לחזור, ואם אינו יכול לעמוד שיעור זה תפלתו תועבה וצריך לחזור. והואיל ונדחה חוזר לראש התפילה אע"פ שלא שהה כדי לגמור את כולה, וכבר נתבאר דין זה בסוף דרך א' משער ק"ש. היו מים שותתין לו על ברכיו הואיל ומלבוש העליון מכסה הכל ואין מהם בקרקע טופח אינו מפסיק, אלא ימתין עד שיכלו המים ומתפלל במקומו בלא הרחקה וחוזר למקום שפסק, ואם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש. מסקינן בפ' בני העיר המשתין מים ישהה עד כדי הילוך ד"א משום ניצוצות, והמתפלל ימתין כדי הילוך ד"א ואחר ישתין.
<h2>דף כד:</h2>
מי שנזדמן לו רוק בתפילתו מבליעו בבגדו ואם היה אסטניס זורקו לאחוריו, ירושלמי רוקק אדם בתפי' כדי שיהא פיהו נקי ודוקא לאחוריו או לשמאלו אבל לא לפניו ולא לימינו, ובכל הדברים שאין המתפלל רשאי לעשותן אם עשאן צריך לשהות קודם שיחזור לתפלתו כדי הילוך ד' אמות ואפי' סיים תפלתו אסור לעשותן אא"כ שהה כשיעור הזה, מי שכנה ופרעוש עוקצת אותו בעודו מתפלל ימשמש בבגדיו להעבירם ואם נפלה טליתו אינו מתעטף בעודו מתפלל ולא יגביה השולים על כתפיו, גיהק ופיהק לרצונו ה"ז מגסי הרוח שאין עליו אימת בוראו, ופי' גיהק גו הקים אשנייר בלע"ז פיהק פה הקים שזהו בדלייר בלע"ז.
מי שנתעטש בתפילתו ממתין עד שיכלה הריח ואחר יגמור תפילתו, בקש להתעטש ואינו יכול להעמיד עצמו מהלך ד"א ומתעטש וממתין עד שיכלה הריח ואומר רבש"ע אתה יצרתנו נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפני כסא כבודיך חרפתינו וכלימתנו חרפה וכלימה בחיינו רמה ותולעה במותנו, ואחר חוזר למקומו וגומר תפילתו. ולעולם צריך מקום טהור בין לתפילה בין לק"ש, כללו של דבר כל מקום שאסור לקרות ק"ש אסור להתפלל בו וכל טהרה שהוא צריך לק"ש צריך ג"כ לתפילה. הגיע זמן התפילה ולא היו לו מים לרחוץ ידיו מהן תוך ד' מילין מקנח ידיו בצרור או בקורה, היו מים לאחוריו א"צ לחזור אלא עד מיל, ולכתחילה צריך לכסות את לבו קודם שיתפלל אע"פ שכסה ערותו, מי ששגג ולא התפלל במקום טהור תפילתו תועבה וחוזר ומתפלל במקום טהור, וכבר נתבאר דין זה בנתיב א' מדרך אחרון של שער ק"ש. לרבותינו הצרפתים המתפלל בבה"מ או בבית שאין דרך להכניס שם צואה או גרף של רעי הואיל וחזקתו נקי אע"פ שנמצאת שם צואה אין זה פושע ואין תפילתו תועבה ואינו חוזר ומתפלל.
<h2>דף כט:</h2>
אחר התפילה בימים שנהגו להתחנן בהם לא יפסיק אדם אפי' בדברים עד שיפול על פניו ויתחנן, וצריך האדם לומר מזמור תהלה לדוד בכל יום ג"פ כנגד ג' תפילות, ומפני חשיבות זה המזמור גדול שהוא באלף בית ויש בו פותח את ידיך לפיכך קבעו לאומרו קודם התפילה, ואמרו שהאומר שלשה פעמים בכל יום תהלה לדוד יהיה בן העולם הבא, כלומר שמצוה מכרחת אם מכוין לבו לזה שאמרנו, אבל משום מצוה זו בלבד אינו בן העולם הבא.
העושה תפילתו קבע פי' שאומר בטרוניא ולא בלשון תחנונים או שדומ' עליו כמשאוי פי' חק קבוע עליו להתפלל כלו' שהוא אומר צריך אני להתפלל אצא ממנה בכל ענין שאוכל אין תפילתם של אלו תחנונים.
<h2>דף ל.</h2>
אסור לאדם לצאת לדרך קודם שיתפלל ואם לא הקדים להתפלל קודם שיצא לדרך מתפלל בדרך, ואם הוא רוכב אינו צריך לירד למטה אלא מתפלל כשהוא רוכב, ואפי' במהלך ברגליו מותר להתפלל בדרך אלא שיש מחמירין לעמוד באבות. וכתב הר"מ נראה שאע"פ שאינו צריך לירד מן הבהמה צריך לישב במקומו ולהתפלל. ונראה שדעתו דלא קרינן אל הרוכב יושב וי"א דיושב במקומו שאמרו בגמ' גבי רוכב אפילו מהלך כשהוא רוכב קרינן ליה יושב, וכ"נ דעת רש"י שכתב במ"ש יושב במקומו לפי שאין דעתו מיושבת עליו מפני שקשה עליו עכוב הדרך. וכ' בתוס' דמש"ה אמרו שהביננו מעומד משום דהואיל ואין בה אלא מעין ז' ברכות לא דמיא למתפלל י"ח ברכות. ומתוך דבריהם לעד"נ שהיוצא לדרך ביו"ט ללוות את המת או שיצא באונס אינו מתפלל ז' ברכות של יו"ט אלא מעומד דלא גמרינן ז' ברכות מי"ח ברכות, ודיני ברכת הביננו ותפי' קצרה כבר נתבארו בנ"י מדרך הראשון.
המשכים לצאת לדרך מתפלל תחילה שתפילה מעומד עדיפא מלסמוך גאולה לתפילה ובדרך לא יוכל להתפלל מעומד וכשמגיע זמן ק"ש קורא, ונראה דעת רש"י דאפי' השכים קודם שיעלה עמוד השחר מתפלל וכ"נ דעת אדוננו הראב"ד, וי"א שאין מקדימין תפילה לק"ש אפילו רוצים לצאת לדרך, וראיה מדאשכחן רב אשי שהיה יושב ומתפלל כדי לסמוך גאולה לתפילה ולא היה יוצא להתפלל בחוץ כשהיה מתרגם המתורגמן וכשהיה חוזר לביתו היה מתפלל שם מעומד לכוין לבו אע"פ שהתפלל כבר מיושב בבהכ"נ, ורה"ג מתרץ קושיא זו אך אפשר לדחות פירושו. היוצא לדרך מתפלל תפילת הדרך מעומד, ומתפלל תפילת הדרך משהחזיק בדרך פי' תכף שיאחז בדרך ואפי' אין לו לילך אלא עד פרסה אבל לאחר שהלך פרסה אינו מברך אותה. נוסח ברכה זו יה"ר מי"א שתוליכני לשלום ותסמכני לשלום ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך ותתנני לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואינו ותחזירנו לבתינו לשלום כי אתה שומע תפילת כל פה בא"י ש"ת. ונמצא שלמדנו עתה שד' תפילות הן ודיניהן חלוקין, הראשונה י"ח ברכות ומתפלל אותה כשהוא בעיר מעומד, השניה הביננו ומתפלל אותה בדרך מעומד ועולה לו, השלישית תפילה קצרה והיא אפי' במהלך ותקנוה במקום סכנה כדי שלא ילך בלא תפילה ואינה עולה לו, והרביעית היא תפילת הדרך והיא מעומד ובדרך. המהלך ובני חבורתו עומדים אינו מתפלל אלא מעומד שקורין עליו מהיות טוב אל תקרא רע.
<h2>דף ל:</h2>
המתפלל צריך שיראה עצמו כאילו שכינה שרויה כנגדו ואפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו, ואם יש סכנה או ספק סכנה פוסק ואפי' באמצע הברכה ואם אפשר לו לקצר מקצר. וכשחוזר לתפי' א"צ לחזור לראש אותה ברכה הואיל ולא היה דחוי, וכבר דברנו בדין זה בנתיב אחרון מדרך א' של שער ק"ש.
<h2>דף לא.</h2>
תניא אין עומדין להתפלל לא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דברים שמחים שנאמר והיה כנגן וגומר. אין עומדין להתפלל לא מתוך דין הלכה שצריך עיון אלא מתוך הלכה פסוקה, ורבנן לא היו מחמירין כל כך אלא היו עושין כדמפורש דתנן אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש ובהכנעה שנאמר עבדו את ה' ביראה, חסידים הראשונים היו שוהין שעה א' קודם שיתפללו כדי שישכחו כל מה שעסקו בו ויוכלו לכוין לבם למקום ב"ה, ורמז בכתוב שצריך אדם לשהות קודם שיתפלל עד שיתישב את לבו וזהו שנאמר אשרי יושבי ביתך, ולפי' תיקנום פסוקים אלו קודם תהילה לדוד אע"פ שהוא מן המזמור של מעלה. ומנין שצריך אדם לשהות אחר שיתפלל כדי שלא תהא דומה עליו כמשוי שנאמר אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך.
המתפלל צריך שיכוין את לבו וסימן לדבר תכין לבם תקשיב אזנך, ואם אינו יכול לכוין את לבו בכל התפילה יכוין באבות, ואם לא כיון באבות חוזר ומתפלל. וכונה זו היא כונת הלב שלא להרהר בדברים אחרים כדי שיהיו פיו ולבו שוין. וכתב הר"א מגרמיזא כי טוב לכוין בכל חתימה וחתימה שבכל ברכה וברכ' ובכל האזכרות, ויש בתפילה קי"ג אזכרות כנגד תיבות שבתפי' חנה. ואם באה לאדם מחשבה בעודו בתפי' ישתוק עד שיתבטל מחשבתו, ויעשה יכולתו לכוין בכל התפילה, ובכלל הוא שיחשוב בכל תיבה פירוש' ובה דווקה שלא ידלג תיבה כאילו היה מחשב מעות, אמר ראב"ד בשנות הראשונים היו יכולים לכוין בתפי' ועליהם אמר ר"א לעולם ימוד אדם א"ע שאם לא היה יכול לכוין את לבו אל יתפלל, ובדורות הללו שאין יכולים לכוין מוטב נתפלל בלא כונה משנעקור אותה לגמרי וכ"ן דעת הגאון רי"א, כתב הר"מ ז"ל הכונה היא שיפנה לבו מכל מחשבה ואחר יתפלל בנחת ובתחנונים וידמה עצמו כאילו עומד לפני השכינה, ע"כ המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ויכוין לבו למעלה שנא' נשא לבבנו כו', תפילה שאינה אלא לפרקים שזהו שלשים יום או יותר צריך להסדירה קודם שיתפלל כדי שתהא שגורה תפלתו בפיו.
המתפלל צריך לכוין את לבו כמו שנתבאר, ויזהר ג"כ שיחתוך בשפתיו ושלא ישמיע קולו בתפילתו. ואם משמיע קולו כדי שישמעו אחרים וילמדו אחרים ממנו מותר, בד"א ביחיד אבל בציבור אפי' ללמוד לאחרים אסור. ונראה מהירושלמי דהמתפלל צריך להשמיע לאזניו, אבל בתוס' אמרו יכול להשמיע לאזניו כחנה רק שפתיה נעות משמע מכאן דאפי' לאזניו א"צ להשמיע, ומי שאינו יכול לכוין משמיע קולו כשמתפלל ביחיד אך לא בציבור.
המתפלל צריך שיחזיר פניו כנגד ירושלים ולא יהא דבר חוצץ בינו ובין הכותל, ואם ארון או מגדל בינו ובין הקיר אין זו חציצה הואיל וקבועים הם, וצריך שיכוין רגליו זה אצל זה, ירושלמי ר' לוי ור' סימון, חד אמר כמלאכים וחד אמר ככהנים, מ"ד כמלאכים שנאמר ורגליהם רגל ישרה, פי' שהיו נראין כרגל אחד וזהו שסומך עקביו ומפריד אצבעותיו, ומ"ד ככהנים שנא' לא תעלה במעלות וזה עקב בצד גודל, מי שאינו יכול לעמוד כחולה והבא בספינה יושב במקומו ומתפלל ואח"כ נותן שלום בעודו יושב לימינו ולשמאלו, ואם אפשר לו לעמוד במקום הכריעות עומד ומפסיע ג' פסיעות אע"פ שישב בכל התפלה.
שמונה דברים הם שהמתפלל צריך לעשותן לכתחילה ורובן כתבנום כבר וגם עתה נזכור אותם על הסדר, א) עמידה, ב)0נוכח המקדש, ג) תיקון הגוף, ד) תיקון המלבושים, ה)0תיקון המקום, ו) השוית הקול, ז) כריעה, ח) השתחויה. עמידה כיצד צריך להתפלל מעומד כענין שנתבאר, נוכח מקדש כיצד שמחזיר פניו כנגד בהמ"ק, תיקון הגוף שיכוין רגליו וישים לבו למעלה ועיניו למטה ומניח ידיו על לבו כפותין הימנית על השמאלית, תיקון המלבושים כיצד מציין ומהדר עצמו שנאמר הכון לקראת אלקיך ישראל, וצריך לכסות ראשו ודרך החכמים שלא להתפלל אלא כשהן מעוטפים, תיקון המקום שצריך לבדקו שיהיה נקי ומקום שאין דרך להכניס שם צואה בחזקת טהור הוא, השוית הקול זהו שיחתוך בשפתיו הדברים וישמיע לאזניו אבל לא ישמיע קולו כמו שנתבאר בנתיב ט', כריעה כבר נתפרשו המקומות שכורע בהם בנתיב ח' מדרך א', השתחויה זו נפילת אפים ארצה שצריך להתחנן אחר התפילה ונ"א היא במקום השתחויה ויש עושה קידה שהיא על ברכים ויש עושה השתחויה שזהו פישוט ידים ורגלים עד שנמצא מוטל ארצה על פניו. ואסור לעשות השתחויה על האבנים וכן נהגו להטות מעט כשנופלין על פניהם או מבדילין בבגד או בדבר אחר בין פניהם והאבן. ואין נ"א בע"ש ובעיו"ט ולא בער"ח ובחנוכה ופורים.
<h2>דף לא:</h2>
אסור לישב תוך ד"א של תפילה, ופי' שאם היה עוסק בתפילה או קורא ק"ש מותר, ודוקא מן הצד, אבל כנגדו אפי' כמלא עיניו אסור, ואפי' קורא ק"ש מפני שנראה כמשתחוה לו. ואסור לעבור כנגד המתפללין, בד"א בתוך ד"א אבל חוץ לד"א מותר. ואסור להתפלל אחורי רבו ואם סדור ישיבתן כך הוא בבהכ"נ מותר שאין בזה חשש ולא נראה כמקבלו לאלו'ה, ולמי שפירש אחורי רבו לפי שמצערו שאחר שסיים אינו יכול לפסוע ג' פסיעות, אם זה הוא הטעם אין הפרש בין ביחיד בין בבהכ"נ.
<h2>דף לב:</h2>
המעיין בתפלתו כלומר שמכוין מחמת תפלתו יבא לו אותו דבר שהתפלל מזכירין לו עונותיו, אך צריך שיכוין שהקב"ה בחסדו יביא לו שאלתו. שיכור אסור להתפלל ואם התפלל תפילתו תועבה ויחזור ויתפלל אחר שיצא משכרותו. שתוי אסור להתפלל עד שיפוג יינו ואם התפלל תפילתו תפילה, ואיזה הוא שתוי כל ששתה רביעית יין. ואמרו הגאונים שכל אחד שהוא שתוי סגי ליה לפי מה שמרגיש בנפשו שיפוג יינו, אמרו בכריתות שתה רביעית יין אל יורה ובפ' אלו מגלחין אמרו דסנהדרין אתו מצפרא ומעייני ביה בדיני ועיילי ואכלי ושתו כולא יומא וגמרי לדינא סמוך לשקיעת החמה, ומכאן למדנו שאם נתן דעתו על פסק לאיסור או להתר שמותר להורות ואפי' מיד שאכל ושתה ואפי' אכל ושתה סעודה גדולה ביו"ט.
